אם נבחן את העבודה בהנחיה או טיפול, אפשר לחלק אותה לשתי צורות עבודה:

עבודת דיאלוג פנימי ועבודת קולנוע פנימי

עבודת הדיאלוג הפנימי
היא העבודה שעושים בדרך כלל ע”י שיח, הצפה של מחשבות ודיבור עליהן, ניסיון קוגניטיבי לייצר הבנה, ומתוך ההבנה הזו לייצר פרשנויות והבנות נוספות, על מנת שיווצר שינוי תגובתי.
היתרון הגדול של העבודה הזו הוא בתחושת ההקלה שאנשים בדרך כלל חווים, ברגע שיש להם הבנה על מה יושבות החרדות שלהם, זה לא בהכרח (או בהכרח לא) פותר ומשחרר אותם מהחרדות, אבל יש חווית הקלה כלשהי.
החיסרון הוא גם בכך שזה לא בהכרח משחרר את החרדות וגם שזה לוקח הרבה זמן – לעיתים שנים!
לעומת זאת, עבודת קולנוע פנימי היא העבודה שעושים ע”י הכוונת תשומת הלב של הלקוח לייצוגים הפנימיים (סרטים, תמונות) שיש לו בראש ואז אנו משנים את המבנה של הייצוג הפנימי ע”י עבודות שינוי שונות:
אם ע”י שינוי דרך תנועות עיניים, ו/או שינויים מכוונים בשפת הגוף ו/או שינויים מכוונים במבנה הקולנוע הפנימי, כך שהתגובה הנוירולוגית לאותו ייצוג פנימי משתנה, התגובה הרגשית החריפה נעלמת, ונוצרת תגובה רגשית אחרת.

החיסרון בעבודה קולנוע פנימי הוא שנוצרת מעט מאוד הבנה ללקוח:
למה בדיוק יש לו את החרדות, ממה הן נובעות, מה יוצר אותן וכד..
אבל, היתרון הגדול הוא בשינוי, הריפוי והשחרור מהחרדות עצמן, וזאת בתהליך קצר מועד. לפעמים מספר פגישות בודדות.